הקדמה:
שולטים, אפטרקייר, ודרופ – אלו מושגים שמדברים עליהם הרבה בעולם ה-BDSM.
אבל יש שני דברים שבקושי מדברים עליהם:
דרופ של שולטים ודרכי טיפול בדרופ למי שלא אוהב קירבה פיזית.
שלשום קיבלתי הודעה מחבר:
“תגיד תולי?”
מיאו?
(כן, זו תגובה לגיטימית)
“זה הגיוני שאני מרגיש דרופ אחרי סשן בתור שולט למרות שהנשלטת שלי ממש בטוב?”
אז כן, שולטים יכולים לחוות דרופ.
זה לא מוזר, זה לא לא בסדר, וזה בהחלט משהו שקורה.
למה שולטים חווים דרופ?
כולם יודעים שצריך לעשות אפטרקייר בסוף סשן, ושהסאב עלולים לחוות דרופ.
זה לגיטימי, מתוקשר ומובן.
אבל מה עושים אם השולט מרגיש דרופ?
אני אוהב להסביר דרופ על פי החוק השלישי של ניוטון:
“for every action there is an equal and opposite reaction”
ואם נפשט את התרגום: ככל שאנחנו חווים התלהבות, כייף וסיפוק גבוהים יותר,
כך אנחנו יכולים לחוות גם דרופ גבוה באותה מידה.
תזכרו ששולטים הם בני אדם, ולא רובוטים.
בדיוק כמו שלגיטימי שנשלטים יחוו דרופ, כך גם שולטים יכולים לחוות אותו.
איך דרופ אחרי סשן מרגיש?
דרופ אחרי סשן יכול להתבטא בכמה דרכים שונות, וכל אחד חווה אותו בצורה שונה.
לפעמים זה מרגיש כמו ירידת אנרגיה פתאומית, תחושת ריקנות או צורך עז במנוחה.
זה יכול להיות מלווה בעייפות פיזית, רגשות של חוסר ביטחון או אפילו עצבנות.
התחושות הללו הן חלק טבעי מהתהליך הפיזיולוגי והרגשי לאחר חוויות אינטנסיביות.
במיוחד כאשר הסשן היה מרגש ומעמיק, ייתכן שתחוו דרופ חזק יותר.
חשוב לזכור שתחושות אלו הן חלק מהתהליך ושהן לא מעידות על משהו שלילי.
זהו חלק מהחוויה של לעסוק ב-BDSM ושיש דרכים להתמודד עם זה בצורה שמביאה רגיעה ושיקום.
איך לתת אפטרקייר? (לשולטים ונשלטים)
הדבר הנפוץ ביותר הוא שוקולד או משהו מתוק, המון קירבה, ליטופים וחום.
אבל זה לא נכון לכולם.
אפטרקייר זה לא קופי-פייסט.
בדיוק כמו שאנשים שונים אוהבים כאב בצורה שונה, הם גם אוהבים אפטרקייר שונה.
בקורס BDSM שלי דיברתי על זה שצריך לשאול ולבדוק עם הפרטנר/ית מה הדרך שהכי נעימה ונכונה להם לקבלת אפטרקייר.
יש כאלו שירצו קירבה פיזית, אחרים ירצו מילים חמות, ויש כאלו שיעדיפו שעה לבד מול הטלוויזיה כשהם רואים סדרה אהובה.
סיכום
כולנו יכולים לחוות דרופ, וזה חלק מה”משחק” שלנו בעולם הBDSM.
בנוסף, חשוב לזכור שאין דרך אחת נכונה לטפל באפטרקייר.
תזכרו שבסופו של דבר, דרופ אחרי סשן זה דבר סופר הגיוני!
ברמה הרגשית, ההורמונלית והפיזית.
זה לגיטימי והגיוני, וכמעט תמיד קל ונעים יותר להתמודד עם זה יחד, גם אם ה”יחד” הזה הוא עם מרחב של לבד.